טיפול בחרדות
חרדה ופאניקה
האם נדמה לך לפעמים שגידול סרטני אלים מתפשט במהירות בתוך ראשך?
שאתה עומד לקבל התקפת לב? להתעלף?? האם נדמה לך לפעמים שיש לך איידס?
האם נראה לפעמים שאתה משתגע? שאתה מאבד שליטה?? שאסון נוראי עומד לקרות כל רגע?
אדם הסובל מאימה חש תחושות גופניות. למשל, כאבים בחזה, דפיקות לב, קוצר נשימה, סחרחורת, רעד, תחושת ריחוף ועוד. התחושות הגופניות זוכות לפירוש קטסטרופלי: האדם מאמין שהתחושות מבשרות על התקף לב, שיגעון או אסון אחר. הפירוש הזה מבהיל אותו, מפחיד אותו, ומגביר עוד יותר את התחושות הגופניות.
ניתן לאתר שני שלבים בדרך לפיתוח הפרעת אימה כרונית. כל הפרעת אימה כרונית מתחילה בהתקף אימה בודד. בד"כ להתקף ראשון זה סיבה ברורה. למשל, בהלה בזמן מלחמה, תאונת דרכים או פריצה של גנבים הביתה. ההתקף עלול להתרחש גם בגלל סיבות גופניות כגון הרעלת חשיש או פעילות יתר של בלוטת התריס. אפשרות אחרת היא התקף שמתחיל ללא סיבה ברורה. בכל מקרה, למרות שההתקף בא לידי ביטוי בעיקר בתחושות גופניות, הסיבות להתפתחותו הן פסיכולוגיות - נפשיות. אנשים שאחד מהוריהם סבל או סובל מהפרעת אימה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעה דומה בעצמם.
בד"כ התקף האימה נמשך שניות עד דקות בלבד, אך עלול להמשך גם שעות וימים. לעומת התקף אימה בודד, הפרעת האימה מאופיינת או בתדירות גבוהה של התקפים ו/או בתחושת פחד מתמשכת מפני התקף האימה הבא. תחושה זו מכונה הפחד מפני הפחד.
התקפי אימה הם תולדה של פרשנויות מוטעות לתחושות גופניות נורמליות. לפיכך, אנשים המקבלים התקפי אימה הם בעלי סף רגישות נמוך, הגורם להם להיבהל ללא סיבה ולפעמים מקולות חזקים או לא נעימים, אשר נוטים לפרש את סימני התגובה הגופנית לבהלה באופן מוטעה, דבר המעלה עוד יותר את תחושות החרדה והלחץ שלהם.
אם האדם היה מבין שתגובות גופניות אלו נגרמות בגלל שהוא במתח, הוא לא היה נכנס לאימה, והמתח היה עובר. הבעיה היא בפרשנות הלקויה. שינוי החשיבה וצורת הפירוש של האדם, תמנע את התקפי האימה.
טיפול התנהגותי:
בטיפול ההתנהגותי לומד האדם לעשות ההפך ממה שהוא נוטה לעשות בדרך כלל. במקום לנסות לעשות הכל על מנת למנוע התקפת אימה נוספת, מתבקש האדם להתנהג באופן כזה שיחמיר את האימה ככל האפשר. למשל, במהלך הטיפול, האדם מתבקש להסתובב סביב עצמו שוב ושוב, עד לקבלת סחרחורת (שהיא, כאמור, אחד הסימנים הגופניים הקיימים בהתקפת אימה). במילים אחרות, במקום להימנע מהאימה, האדם מתבקש לנסות להעצים אותה ככל האפשר. למעשה, ההגדרה של הפרעת אימה היא איבוד שליטה. לכן, הנסיון לשלוט באימה באופן רצוני ולהעצים אותה, מוביל להיחלשותה.
ברור שעצות אלה נראות מפחידות ובלתי ניתנות ליישום לבד. בנוכחות המטפל הדבר לא רק אפשרי, אלא שרבים נעזרו והתרפאו. השיטות בהן משתמש המטפל ההתנהגותי הן: חשיפה הדרגתית לגורם האימה, חשיפה מלאה והצפה, שהיא עמידה מול מצב קיצוני בהרבה ממה שעלול לקרות בחיי היום יום. ברור שהשיטה האחרונה היא המהירה ביותר, אך רוב המטופלים מעדיפים דרכים הדרגתיות יותר. לשם ביצוע החשיפות קיימות טכניקות שונות, אותן מתאים המטפל לכל מטופל באופן אישי.
טיפול תרופתי- תרופות ההרגעה:
בעזרת הטיפול התרופתי ניתן להוריד את רמת המתח. לצורך כך משתמשים בתרופות הרגעה. מדובר בתרופות ממשפחת הואליום כגון קסנקס, ואבן, לוריוון וכד'. תרופות ההרגעה אינן מטפלות בבעיה, אלא רק מורידות סימפטומים של מתח. בנוסף, התרופות אינן מרגיעות לגמרי, אלא יוצרות תחושה של הקלה בעוצמת המתח. השימוש בתרופות אלו כרוך בסכנה של התמכרות, וצורך להעלות את המינון התרופתי על מנת לשמור על אותה השפעה מקלה. בנוסף, עם הפסקת הטיפול התרופתי הסימפטומים יחזרו בעצמתם הקודמת, או בעוצמה חזקה אף יותר. תרופות אלו מומלצות בעיקר במצבים של התקפי אימה, והרבה פחות לשימוש יום יומי.
חיסרון נוסף של התרופות הוא שנטילתן פוגמת ביעילות הטיפול הפסיכולוגי ההתנהגותי. ההמלצה ברוב המקרים, היא להתחיל את הטיפול ההתנהגותי, ראה להלן ללא תרופות. רק אם המטופל מתקשה להתמודד עם הבעיה גם בהמשך, ניתן להוסיף טיפול תרופתי. שלושים אחוז מהמטופלים מצליחים להשתלט על הבעיה בעזרת הטיפול הפסיכולוגי, ללא צורך בתרופות.
