הילד שלנו זה שאנחנו אוהבים. זה שאנחנו רוצים שיהיה לו טוב, או אולי שרק יהיה לנו שקט ממנו . אותו ילד חי אתנו ויום אחד יהיה בוגר. ואולי הוא כבר בוגר. הילד שלנו לעיתים בוגר יותר מאתנו, הוא עוד לא התקלקל, הוא עוד מאמין לנו, הוא יודע מה טוב ומה רע, וזה כל כך נפלא לשאול ילד מה הוא חושב על... מה הוא מציע...., כשאנחנו סומכים על הילד שלנו הוא מגלה את הצד המבוגר שבו, כשאנחנו מטיפים לו מוסר, מחנכים" אותו הוא מראה לנו את ההתנגדות שלו. התנגדות למה שאנחנו כופים עליו. מותר להורה לשכנע את הילד. מותר לנו להתייעץ עם הילד. מותר לנו לכבד את הילד. ואפילו מותר לנו לא להסכים עם הילד. כן מותר לא להסכים ולומר לו שאני חושב אחרת. מותר לומר לו שאני מבין את מה שהוא רוצה. אפשר להסביר לו למה אני חושב אחרת, או אפילו לומר לו שכרגע אין לי זמן להסביר לך ואני מבקש ממך לעשות את מה שאני מבקש. וכל זה עם הרבה כבוד וסובלנות, מבלי להעליב את הילד. אפשר גם להסכים עם הילד. אפשר גם לומר לו שהרעיון שלו מצוין. אפשר לקבל את הרעיונות שהילד מציע.
להתייחס אליו ולא לקבל אותו כמובן מאליו.
כאשר נדע להתייחס אל הילד בפעמים מסוימות וניתן לו הרגשה שמכבדים אותו, נוכל לקחת לעצמנו את הזכות שלא להסכים לדבריו בפעמים אחרות. אבל לא נוכל לקחת את הזכות שלא לכבד אותו.
