כלואה בתוך כלוב מזכוכית
מתבוננת החוצה לעולם ורוצה באופן נואש להיות חלק ממנו
אך אני אסירה בעולם של פחדים
חסרי פרופרציה, של תפיסה מעוותת של המציאות.
כלואה במשהו שעוצר אותי, מרחיק אותי מהחיים
שני כוחות נאבקים באופן כמעט בלתי פוסק
חיים מול דעיכה בכלא שבניתי במו ידיי.
עולם שיצרתי בעצמי.
כדי לבנות את הכלוב הזה, לא צריך להשקיע כסף בקניית חומרים.
את החומרים, אתה מייצר בעצמך
והקירות והתקרה בכלוב מורכבים מפחדים וחרדות וממחשבות חסרות הגיון
או חסרות פרופרציה.
הספקות וחוסר האמון בעצמי, תומכים בכלוב לבל ייפול ומייצבים אותו.
והנה אני
בתוך כלוב הזכוכית שבניתי באמצעות העבודה הבלתי פוסקת של המוח שלי.
מתבוננת אל העולם, כאילו מעולם לא הייתי שייכת אליו
ותמיד הייתי כלואה בעולם הדימיוני שאני יצרתי.
עולם שאין בו דבר
עולם מקביל לעולם האמיתי, אשר משקף בדיוק מה שיש בחוץ.
אותם כבישים, אנשים וחפצים.
רק שבעולם שלי
אין תמימות ואין טבעיות
אותם אובייקטים תמימים, עוטים על עצמם תפקיד חדש:
מוקש קטלני אשר מופעל על ידי.
והחיים בעולם של הרס וזוועות ואסונות
וכבר אי אפשר להמשיך.
רוצה לברוח מהכלא הזה
ולחזור לעולם האמיתי.
לנפץ את הזכוכיות ולחזור לחיות.
אך נהדפת כל פעם מחדש.
וקשה לי להזכר בעובדה
שכבר הצלחתי למוטט את הכלוב הזה בעבר.
לחיות את החיים כפי שנועדו לנו
כמתנה.
לחוות אהבה ואושר וצחוק.
וגם אם יש כאב וקשיים
יש בתוכנו כח ויכולת להתמודד עימם.
מבלי לוותר כי מבינים
שזו מהות החיים.
ואני יודעת
שכמו שבידי היכולת לבנות את הכלוב סביבי, כך מצוי בידי הכח למוטט אותו
ויש לי כח רב שטומן בחובו חוזק ואהבה
אהבה לעצמי ואהבה לחיים.
השהייה בכלוב האטום מקהה לעיתים את החושים
את היכולת להרגיש ולהאמין בעצמי.
לעיתים היא עלולה להשקיע אותי לתהומות שלא תארתי שקיימים
אך למרות הכל
רק בכוחי לצאת משם
לטפס מעלה ולא להכנע
לפתוח פתח לאוויר
ליכולת להאמין בעצמי, להלחם ולהצליח למוטט את המבנה הזה
ולא לראות יותר שני עולמות
אלא לחיות בעולם אחד
כי הוא העולם היחיד שקיים עבורי
בדיוק כפי שהוא קיים עבור כל אחד אחר
עולם של חיים והגשמה עצמית
עולם אמיתי."
