זכוכית המגדלת הנה כלי שימושי, באמצעותה ניתן להגדיל דברים קטנים. קחו למשל תמונה מקסימה , הגדילו אותה ותתחילו להבחין בנקודות שמרכיבות אותה. ופתאום פגמים בלתי נראים צפים ועולים. ואותה תמונה שמאוד הוגדלה פתאום מאבדת מיופייה.

את שימושה של זכוכית המגדלת בחיים אנו מכירים.

בזוגיות, מבלי לשים לב אנו משתמשים בה,
ולמעשה משתמשים בתכונתה שהיא להגדיל דברים, מעשים או אמירות.

למשל לקחת מעשה פגיעה ולומר
"אתה תמיד מעליב ופוגע"
למשל לקחת אכזבה הנובעת מחוסר עזרה ולומר
"אתה אף פעם לא עוזר לי"
למשל להיפגע כתוצאה מהתפרצות ולומר
"את כל הזמן עצבנית ומעליבה"

לרוב, מאחורי השימוש בזכוכית המגדלת מסתתרת התפיסה האגואיסטית, בה כל צד חושב שהוא נותן יותר משקיבל. כך נוצר מצב בו אף אחד מבני הזוג אינו מרגיש מסופק. כבני זוג אנו אמורים לשם לב לנטייתנו להגדיל את הנתינה האישית, ומנגד להקטין את זו של האחר. לנטייתנו להבליט את המאמץ האישי, ולהפחית מערך המאמץ של בן הזוג.

חשוב לדעת שגישה זו למעשה מרחיקה. בגישה זו נוצרת תחושת פגיעה אצלה והיא מרגישה את הצורך לגמול לבן זוגה, והוא שמצטרף ל"מסיבה" מחזיר לה באמירה או בשתיקה מרגיזה. וזאת הגישה מהווה דלק המניע מעגל של הסלמה.

בבואנו ללמד את בני הזוג את אומנות האהבה. חשוב לקחת את זכוכית המגדלת ולהימנע מלהשתמש בה בתוך הקשר הזוגי. להימנע מלהגדיל את החולשה של בן הזוג. להימנע מלהגזים את הכאב ותחושת הפגיעה האישית. במקום זאת לומר את הדברים בצורה עניינית ומקדמת.