דיכאון

דיכאון מאופיין ב-4 סימנים:
ראיית שחורות ורגשות שליילים, ירידה כמותית ואיכותית בתחושות חיוביות, שינויים גופניים.

דוגמאות ל-4 הסימנים המאפיינים דיכאון:

1. ראיית שחורות:
- הכללה לגבי מצבים = אני תמיד
- הערכה עצמית נמוכה
- חוסר אמונה בכוחותיך
- העדפה לזיכרונות שליליים, מאירועי עבר
- ניתוח פסימי של מצבים עכשוויים
- ראיית שחורות לגבי אירועים שצפויים בעתיד
- תחושת סבל ואמונה שהסבל ימשך לעולם ועד
- ראיית עברך כסידרת כישלונות
- אמונה ובטחון בקיום מחלה

2. רגשות שליליים, רגעים של:
- עצב
- מתח
- פחד
- חרדה
- פגיעות
- רגישות
- סף תסכול נמוך
- כעס (על דברים שקודם ניתן היה להבליג)
- זעם ( - * - או על דברים שקודם רק הכעיסו)
- קנאה (באנשים שטוב להם)
- רגשות אשם (על דברים שעשית או שלא עשית)
- ביקורת עצמית מחמירה
- בדידות
- שיעמום
- ריקנות
- חוסר בטחון
- העדר שליטה

3. ירידה כמותית ואיכותית של תחושות חיוביות כמו:
- הנאה
- שמחת חיים
- אפשרות לקלילות
- יוזמה
- כוח הרצון
- פעילויות
- פחות רצון להיות בחברה
- ראש קטן (בעבודה, בבית)
- אין סבלנות ל...

4. תגובות גופניות:
- עייפות
- קשיים בשינה, התעוררות או צורך בשינה מרובה
- ירידה בריכוז (קריאה, טלוויזיה)
- או העדר תאבון או זלילה
- עצירות
- כאבים: ראש, גב, פרקים, בטן

מהם הסימנים המקדימים לדיכאון?
- קשיים בשינה.
- שינויים בתאבון.
- כאבים לא מוסברים.
- ירידה ביוזמה ובהנאה.
- גלים של עצב או של כעס, ללא סיבה.

איך מתחיל דיכאון?
דיכאון יכול להתחיל בפתאומיות, ללא אזהרה קודמת.
בהדרגה, כשתחילתו אינה מורגשת, אך ניתן לשחזר, שהיה קיים כבר לפני גילויו.
מייד לאחר אירוע עכשווי, מחלה פיזית, או אובדן.
כתגובה לאירוע עכשווי (גדול כקטנטן) המזכיר אובדנים מהעבר.
כאשר הכחשת האובדן מסתיימת, האדם מגיב למה שקרה (למשל: אדם שטיפל בבנו החולה במסירות, נכנס לדיכאון כשבנו מבריא. רק לאחר שהאיום חלף הוא התפנה להבין את מה שקרה: את מידת הסכנה, את אפסות האדם את חוסר האונים שלו ושל הרופאים... ונכנס לדיכאון).

• דיכאון, על צורותיו השונות, הוא ההפרעה הנפוצה ביותר במאה ה-20.
• דיכאון הוא בעיה מוגדרת, ידועה, הפוגעת, במידה זו או אחרת (של הפרעה לחיי היום יום), ב-80% מהאוכלוסייה, לפחות פעם אחת בחיים.
• דיכאון פוגע בחיי היום יום.
• 95% מהסובלים מדיכאון סובלים לשווא ואינם מטפלים בבעיה
• בזמן דיכאון מתרחשים שינויים גופניים 
• יש פתרון

- הורדת איכות החיים בהווה
- נזק מצטבר (מעגל הקסמים הדכאוני):
- אי ניצול הזדמנויות קיימות.
- אי לימוד דרכי התמודדות יעילות.
- תחושה שאין בשביל מה להתאמץ (כי לא תהיה הצלחה, כי לא תבוא הנאה, כי אין כוחות להשיג...).
- ל-80% מהסובלים מיגון (דיכאון מג'ורי) מחשבות על מוות.
- התאבדות - שתוצאתו מוות או נכות.

סוגי דיכאון:
חלוקה לפי משך, מהלך ועוצמה:

אישיות דיכאונית: אדם שמאז שזוכר את עצמו חי במידה זו או אחרת עם מאפייני הדיכאון.
דיספוריה: דיכאון קל עד בינוני שנמשך מעל שנתיים.
ציקלוטימיה: דיכאון קל הנמשך שעות, יום או ימים אחדים ומתחלף במצב רוח מרומם, יוזמה ומרץ יעילים בעל אותו משך. אצל אנשים אלה, חשוב איך הם קמים בבוקר.
דיכאון מינורי: נמשך לפחות שבועיים ולא יותר משנתיים. עצמתו קלה עד בינונית.
יגון (דיכאון מג'ורי): נמשך לפחות שבועיים ולא יותר משנתיים. עצמתו רבה, ישפיע על התפקוד ויתכן וילווה ברגזנות או בחוסר הגיון לנוכח עובדות המציאות.
דיכאון דו קוטבי: הוא יגון המופיע אצל אדם שסבל בעברו מהתקף מאני.

סיבות לדיכאון:
לרוב הדיכאונות (כ-80%) אין סיבה הגיונית. לעומת זאת, הדיכאון יוצר מצב אובייקטיבי, שהגיוני להיכנס ממנו לדיכאון.
סיבות סביבתיות: מוות או מחלה של אדם קרוב, פרידה, אובדן של רכוש, קריירה וכד'.
סיבות גופניות: תופעת לוואי של תרופות, בעיות בתפקוד הורמונאלי (טרום וסת, לאחר לידה, הפסקת הוסת, בלוטת התריס...), סרטן, נזק מוחי, הרעלות: אי ספיקת כליות או כבד... לאחר שתיית אלכוהול...
שינויים בביולוגיה המוחית: ירידה בכמות הנוירו-טרנסמיטורים סרוטונין (S) ונוראדרנלין (NA), הקשורים בדיכאון. שינויים, בשתי מערכות אלה, נמצאו בכל סוגי הדיכאון, ללא קשר לעצמתם, או לסיבתם. לא ברור אם שינויים אלה הם תמיד תגובה למצב רוח דכאוני (כמו למשל במצבי אבל), אך ברור, שאיזון רמת הנוירו-טרנסמיטורים מפסיקה את הדיכאון. ניתן לעשות זאת על ידי:
פסיכותראפיה: נמצאו שתי שיטות יעילות בטיפול בדיכאון: השיטה הבין-אישית לפי ייל והשיטה הקוגניטיבית על פי בק. גם בהצלחת טיפול מסוג זה, חוזרת רמת הנוירו-טרנסמיטורים אל הנורמה.
מניעת ההרס של S ו/או NA, הנוצרים באופן טבעי במוח. בדרך זו פועלות התרופות והשפעתן ניכרת תוך 4-2 שבועות.
שינוי חדירות ממברנת התאים. בדרך זו פועל הנזע החשמלי. יעילותו גבוהה יותר מזו של התרופות. אך, משך ההשפעה קצר ולכן חובה להמשיך את ההצלחה עם תרופות הנוגדות דיכאון.
תרופות נוגדות דיכאון: טיפול תרופתי מסוג אחר נעשה בעזרת תרופות אנטי-דיכאוניות. בניגוד לתרופות ההרגעה, התרופות נוגדת הדיכאון מתחילה להשפיע שבועיים עד חודש מיום הנטילה, ומונעת התקפי אימה נוספים. הבעיה עם תרופות אילו היא שהפסקה בנטילתן תגרור חזרה של התקפי האימה.
חיסרון נוסף של התרופות הוא שנטילתן פוגמת ביעילות הטיפול הפסיכולוגי ההתנהגותי.
ההמלצה ברוב המקרים, היא להתחיל את הטיפול ההתנהגותי, ראה להלן ללא תרופות. שלושים אחוז מהמטופלים מצליחים להשתלט על הבעיה בעזרת הטיפול הפסיכולוגי, ללא צורך בתרופות.

למה כדאי לטפל בדיכאון ?
- ניתן לקצר את משך הסבל.
- ניתן למנוע השנות עתידית.
- לפעמים ניתן לשפר את מהלך החיים כולו.
- ניתן לשלוט שוב בחיים.

האם מי שמדוכא חלש?
נהפוך הוא!
למרות שהדבר שגור בפינו, לרוב צריך יותר כוח להיות בדיכאון מאשר לחיות בלעדיו, בשל הסבל הכרוך בו. זה מוכיח דווקא, שרוב הנשארים בדיכאון חזקים דיים כדי לעמוד בכך.

האם אפשר לצאת מהדיכאון לבד?
למשל לקחת את עצמך בידיים?
ברוב המקרים לצאת לבד מדיכאון פירושו יציאה ספונטנית החלמה טבעית. מוזר לחשוב שבמקרים של הפרעות נפשיות אנו דורשים מעצמנו או מיקירנו לצאת מזה לבד כאילו שזו שאלה של בחירה שניתן היה מישהו בחר להמשיך לסבול. לפעמים ניתן לשמוע אנשים המאשימים את הזולת כי הוא נהנה מהמצב שכן אחרת היה כבר... והאשמות שהוא עצלן, או נצלן מניפולוטיבי... הדרישה לצאת מזה לבד מגיעה דווקא בנושאים הנפשיים. למה אין דרישה לצאת לבד ממצב רפואי אחר כמו התקף לב או אפנדיציט? עוד יותר מזה למה אינך אמור להרכיב ולהכין את מכשיר הטלוויזיה שלך לבד? בכל נושא מקצועי אין ספק שעדיף לפנות לאיש מקצוע. גם בנושאי הנפש. מומלץ לא לנסות להמציא את הגלגל לבד.
מומלץ להמתין מעט בכדי לאפשר יציאה ספונטנית מן הדיכאון. אם זה לא קורה לבד.

מה יעשה המומחה אליו תפנה?
יבדוק אם אכן קיים דיכאון קליני על ידי ראיון ושאלונים.
במידה ומצא דיכאון קליני, יבדוק הימצאות מחשבות להתאבד, ואת רמת הסיכון האובדני.
[אם מצא] ישאף להפחית את רמת הסיכון למימוש כוונות אלה.
למשל, על ידי הצמדת בן משפחה אליו, התחלה מיידית של טיפול...
ישלול מחלה אורגנית, הרעלה וכד' כסיבה גופנית של הדיכאון.
אם אין, יבדוק המצאות של אבל או אובדן.
אם מצא, ישקול שהתגובה מותאמת.

אם אינה מותאמת לסיבה, או שלא הייתה סיבה, ימליץ על אחד או שילוב של הטיפולים היעילים:

טיפול תרופתי:
כל התרופות נוגדות הדיכאון מעלות את הרמה של הסרוטונין (S) ושל הנוראדרנלין (NA) במוח. הסימנים הדיכאוניים יורדים תוך שבועיים עד חודש מרגע שהמינון מספק. אין התמכרות לתרופות אלה. למרות זאת, חשוב להפסיק אותן, רק כשהדיכאון חולף, או כאשר האדם למד לחנוק את סימני הדיכאון בעודם באיבם. בכל מקרה, נטילת תרופות או הפסקת הנטילה, דורשת יעוץ רפואי.

פסיכותראפיה:
מדובר בטיפול הנערך תוך כדי שיחה עם האדם הדיכאוני. קיימות שתי גישות יעילות:
הגישה הקוגניטיבית - מלמדת כיצד לשלוט ברגשות - דרך הפסקת מעגלי הקסמים שבמחשבותיו.
הגישה הבין-אישית - מלמדת כיצד לשפר את היחסים עם הסביבה ולאפשר יותר תמיכה. שתי השיטות קצרות (מספר שבועות עד חודשים של טיפול).
טיפול משולב, של תרופות ופסיכותראפיה. זהו המודל השכיח ביותר. לפעמים, אין כל אפשרות להתחיל פסיכותראפיה, מבלי להקל קודם בעזרת תרופות.

האם קיים טיפול עצמי בדיכאון?
בהחלט קיימים האמצעים לטיפול עצמי בדיכאון, ביניהם:
- פעילות גופנית
- בילויים וארוחות טובות
- חופשה, פסק זמן, או פעילות (להעסיק את המוח)

כאשר המלצות אלה אינן מועילות, פונים אל הייעוץ המקצועי המדוור:
ספרי עשה זאת בעצמך. פסיכוטרפיסטים נוטים להמליץ כדי ששיטת הטיפול תהיה ברורה יותר למטופל. יעילותם חלקית.
בימים אלה מופיעות תוכנות-מחשב לטיפול עצמי בדיכאון. עדיין לא הוכח שהצלחתן תהיה גדולה מזו של הספרים.
כל התרופות הקיימות היום בשוק הן תרופות מרשם. לכן, אין אפשרות לטיפול עצמי בעזרתן.