מאת: ד"ר כרמי אומרו – יועץ זוגי, משפחתי ומגשר
בני הזוג משכפלים את מה שראו בילדותם
בת הזוג שסיפרה על הקשיים והאלימות שחוותה מבן הזוג שלה, נראתה עדינה ומנומסת. לעומתה בן הזוג, אדם שרגיל לפקח ולנהל אחרים, שבתוקף עיסוקו הוא מתעמת כל יום עם ספקים וקבלנים, הפגין נחרצות ואגרסיביות. מין סוג של חיבור בין חתול רחוב לחתול בית.
בן הזוג בילדותו חווה יחס משפיל לאימו, ולימים שכפל את התנהגות אביו. התנהגות מזלזלת, שאותה הפנה לאישתו במשך שנים רבות. עד שזו בחרה להגיש כתב תביעה לגירושין, מתוך חוסר יכולת ורצון להמשיך לחיות איתו.
הדרך בה בת הזוג דברה על בני משפחתה, על האהבה הגדולה שלהם אליה, על הידיעה שהם תמיד יהיו שם בשבילה, שאימא היא חלק מימנה. כל אלא יצרו את הרושם שחייה היו נעימים ומוצלחים בעוד בן זוגה גדל בבית בו אימו אמנם תמכה בו רבות, אך תחושת הביטחון והאהבה היו חסרות אצלו בילדותו.
למרות שנים של השפלות שחוותה מימנו נראה שהיא שהצליחה לשרוד אותם, עד לאחרונה, כשמצאה את עצמה נשברת, ואת הגוף שלה נחלש ומתחיל להיות חולה מהדיכוי שעברה. הסביבה האוהבת שבה גדלה נתנה לה את הכח לעבור את הדברים, להזדקק למעט ולהעניק הרבה.
נמשך למה שאין לו – והורס
בחיבור בין בני הזוג, נראה שהעדינות ויכולת האהבה של בת הזוג, תכונות שמשלימות את מה שחסר לבן הזוג, הן אלו שמשכו אותה אצלו. תכונות אלו מצד אחד מסקרנות ומהנות אותו, בעוד שהצורך ההישרדותי אצלו, מביא אותו להשפיל אותה. התנהגות האומרת "אין מקום בעולם לדברים שאת מביאה, או שתשרדי את המציאות הקשה או שתתרסקי".
בת הזוג שחייתה איתו תחת מתקפות בלתי פוסקות, שמרה בכל כוחה על הסגנון המנומס והאוהב שהיא רגילה. זה עובד לה במקומות רבים, בעבודה בדיונים, בהם אנשים מקשיבים ומשתתקים כשהיא מדברת בשקט.
אבל אצל בעלה, כל מה שהיא עושה איננו מצליח, הסגנון שלה לא עובד אצלו. הוא מפרש זאת כחולשה שצריך לתקוף אותה, וככל שהיא "נכנעת" ואיננה תוקפת, כך הוא עסוק בלהשפיל אותה. מעגל זדוני שנמשך עד שהיא נשברת.
אני לא רוצה שתפגעי ותהיי חולה כמו אימא שלי
יצירת מודעות אצל בן הזוג, לנטייה שלו להתנהג לאישתו כמו שאביו התנהג לאימו, יחד עם תמונת המצב הנוכחית, שאין אפשרות להמשיך כך יותר, או שמתגרשים או שמשתנים, הביאה אותו לידי אמירה "אני לא רוצה שתסבלי כמו אימא שלי, אני מעדיף לשחרר אותך מימני מאשר להמשיך לפגוע בך בצורה כזאת".
בשלב זה תהליך הייעוץ יתמקד בהגברת המודעות של בן הזוג להתנהגות שלו, שלב זה הכרחי אך איננו מספיק. הרגלים של שנים יצטרכו להתחלף בתקשורת אחרת, בגישה אוהבת שמחליפה את זאת הלוחמנית. "אני מוכן לעשות הכל, אני טעיתי ואני רוצה לשנות, תני לי בבקשה הזדמנות להוכיח את עצמי!" באה מימנו האמירה המעידה על הרצון הכן שלו להשתנות.
הוא מדבר בשקט לאחרונה
התהליך כבר מתחילתו נותן אותותיו בבן הזוג, הוא מקשיב לאשתו מבלי לקטוע אותה, סוג של שקט פנימי שמשודר מתוכו החוצה. חלקו של השינוי נובע מתוך ההלם שאליו נקלעו חייו " המשפחה שלי היא הכי חשובה לי, לחשוב שאני מתגרש זה כמו לחטוף כדור בראש".
חלק אחר מגיע מתוך רצון אמיתי של בן הזוג להשתנות. החשש בתהליך שכזה, שהשינוי יתרחש מתוך פחד, מתוך רצון להישאר ביחד. ובעוד זמן מה, כשהפחד ידעך, כשהנוכחות יחד תתייצב, אז בן הזוג יחזור להרגלים הישנים שלו.
כדי להרוויח את התהליך, צריכים בני הזוג, ובמיוחד הבעל לעבור תהליך ארוך טווח שיקנה לשניהם מיומנות חדשה, להתמודד ביחד עם המצב, ולייצר הרגלים שעם הזמן יתייצבו ויקנו להם את היכולת להיפגש במקום אוהב.
להיפגש בסגנון של בת הזוג, סגנון אוהב ומקבל, יחד עם מפגש בסגנון של בן הזוג, בו בת הזוג איננה מפחדת יותר, איננה נכנעת אות מתכווצת. סגנון בו היא תביא את הנחרצות והחוזק שלה מולו. תהליך שכזה יאזן את הפערים ביניהם.
כתבה מרתקת.
בדיוק אתמול שוחחתי עם חברה שהילד הקטן שלה "מיהר" להתחתן לפני שבדק את עניין הזוגיות לעומק. ולאחר שלוש שנים וילד הוא מבין שההבדלים בינו לבין השקפות החיים והדרישות או ההרגלים אליהם מייחלת בת זוגתו האהובה, שונים בתכלית משלו.
מעציב, שהם צריכים להתווכח כל כך הרבה על דברים שיכול היו נמנעים מלכתחילה
מקומם שזוגות בימנו כבר לא משוחחים על דברים אקוטיים לפני נישואים
מעודד לשמוע שניתן לטפל בזה :)
וכן, אני יודעת שהכוונה בכתבה אולי הייתה אחרת, ואולי היא מתייחסת לנושא מכיוון אחר ובאה להדגיש נקודות אחרות בזוגיות.. אבל זוהי האינטרפטציה שלי לעניין.