להתמודד או להתמוטט
כהורים עלינו להיות מודעים לצורך של הילד המתבגר לבנות את עצמו כאינדיבידואליסט, כמי שבוחר את עולמו את הגישה שלו שעשויה להיות שונה משל ההורים ובני משפחתו. ההתפתחות האישית עלולה להיות מלווה במריבות והתנצחויות עם הסביבה הקרובה: הורים, אחים, חברים ומורים. גיל ההתבגרות יכול להתחיל היום בגילאים מוקדמים יותר מבעבר לאור החשיפה המוגברת למידע, ולדרישות ההתפתחותיות שנדרשות מהנער.
הקונפליקטים עם המתבגר מתפרסים על מגוון תחומים: שעות שינה, שעות חזרה מבילויים, מתי להתחיל לקיים יחסי מין, הדרכה מינית, טיול עצמאי בארץ או בחול, עישון סיגריות, אלכוהול, סמים, עזרה בבית, סידור החדר, שיתוף ותקשורת, פעילות מרובה מחוץ לבית, שינויים חדים במצב הרוח ועוד.
מול מגוון הבעיות שמציג המתבגר מתוספים קשיים של ההורים להכיל אותו, מטענים רגשיים שההורים סוחבים מהילדות שלהם, חילוקי דעות בין ההורים עצמם, לגבי אופן ההתמודדות עם הילד, חוסר שיתוף פעולה או חוסר התמודדות של אחד מההורים עם המצב, העדפה של הילד את אחד מההורים על פני האחר, מערכות תומכות מתחרות כגון: חברים, סבא וסבתא, חוגים וכו'.
יועץ זוגי יבחן את המצב בכמה רבדים
בשלב הראשון: יועץ זוגי יזהה את הקשיים איתם מתמודדים בני הזוג, את רמת שיתוף הפעולה בין בני הזוג, את המחלוקות ביניהם ואת ההסכמות ואת מיומנות התקשורת שלהם.
בשלב השני: היועץ יחזק את התקשורת הזוגית ויבנה מערכת הסכמות בין בני הזוג איתם הם יגשו למתבגר.
בשלב השלישי: היועץ יזהה אזורי רגישות אצל ההורים, שמקורם בעבר האישי של כל אחד מהם, אשר מונעים מהם שיקול דעת רציונאלי וגורמים להם להתלהמות רגשית.
בשלב הרביעי: היועץ ייצר תהליכים ושעורי בית אותם הם יביאו לקשר עם המתבגר.
בשלב החמישי: היועץ יבחן את יכולת הביצוע ושיתוף הפעולה שנוצרת בין ההורים, ובין ההורים לילד המתבגר.
בשלב השישי: היועץ ישפר את יכולתם של ההורים, וייתן מענה נוסף לשלבים: הראשון, השני והשלישי.
לרשות ההורים מספר כלים שיכולים לעזור להם:
כלי השיתוף – בני הזוג בכדי להתמודד עם השינויים הרגשיים והפיסיים שעוברים על הילדים ועל כלל חברי המשפחה, חשוב מאוד שישתפו וידברו עם הילדים. הורים נוטים להיות סוג של חוקרים הרוצים מידע. כשמדובר על שיתוף, הכוונה שגם ההורים ישתפו מתוך החיים האישיים שלהם, כך שהדיבור עם הילדים יהייה בעל גוון של שיחה ולא של חקירה. אפשר להוסיף הומור, סיפורים ובילויים משותפים שיהפכו את הביחד לנעים ומהנה.
קבלת השונה – הילד המתבגר משתנה ממה שהכרנו, וההורים כבר לא נראים אצלו כמושא הערצה, יתכן שייווצר זלזול הן מצד הילד והן מצד ההורים זה כלפי זה. כשכל אחד מדגיש את החולשות והמגרעות של האחר. קבלת השונה. הצרכים הדעות והגישות השונות. מתן מקום להבדלים, מפחית את המתח מצד אחד ונותן מקום חשוב לשיתוף פעולה מתוך כבוד הדדי.
גבולות – בגיל ההתבגרות הגבולות נפרצים. מתחילים מאבקי כוח שעלולים להיות מתישים לכל הצדדים. הדרך להתמודד עם התופעה הזאת היא על ידי שיחה ויצירת הסכמות וגבולות מוסכמים. אפילו כדאי לכתוב אותם. לסכם אותם ולבנות מערכת כללים שתאפשר לכל הצדדים לעמוד במה שסוכם והוסכם.
לתת תחושת בטחון – הילד בהיותו עדיין לא מודע לכל הסכנות והקשיים איתם הוא עלול להתמודד. בעוד ההורה רווי הניסיון מעוניין באופן טבעי למנוע מהילד להיפגע, להיכשל ולהתאכזב. יוצא שההורה מתוך רצון טוב מנסה למנוע מהילד חוויות שליליות בכך שהוא מגביל אותו. הילד מצד שני אינו מעוניין להיות מוגבל, רוצה שיכבדו את שיקול הדעת שלו ויקבלו את דעתו. את המאבק הזה ניתן להפחית מתוך מתן אמון ביכולתו של הילד. לברר איתו למה הוא מודע ועם אלו סכנות הוא יודע שהוא יכול להתמודד. לתת לו תחושה שסומכים על היכולת שלו ומאמינים בו. לשבח אותו על התמודדות מוצלחת שהוא עושה, לשדר לו שמאמינים בו וסומכים עליו.
לבקש סליחה – כתוצאה מהחיכוחים והקונפליקטים הרבים, יוצא שכל אחד פוגע שלא במתכוון או במתכוון בצד השני. היכולת לבקש סליחה מרככת את המצב. היכולת הזאת חשובה לשם לקיחת אחריות והבנת הפגיעה אצל האחר. הדרך ללמד את הילד לבקש סליחה מתחילה ביכולתו של המבוגר לעשות זאת כלפיו. בנוסף ההורה יכול לשאול את הילד היכן טעיתי. לספר לו על הפגיעה שהוא חווה כהורה. להצטער בפני הילד על הפגיעה שהוא חווה. לברר איתו ממה הוא נפגע מההורים. כל אלה חשובים לשם יצירת יכולת סליחה ולקיחת אחריות.
חשוב לזכור שהילד המתבגר מפלס את דרכו העצמאית בעולם. הוא אינו פועל נגד ההורים. הוא איננו מתיימר לעצבן את ההורים. הוא פועל למען עצמו, למען הגשמת החלומות שלו ובניית האישיות שלו.
