תקשורת בזוגיות

לעיתים נתקל מבן הזוג בתגובה נעלבת והתשובה שלנו תהיה "מה כבר אמרתי לך?" "על מה אתה מתרגז?" ישנו כלל חשוב בתקשורת שאומר תקשורת נמדדת לא בכוונה אלא בתוצאה שמתקבלת. זאת אומרת שאם בן/בת הזוג נפגעו ממני אז אני צריך לברר היכן אפשר לשפר את התקשורת שלי. בגדול ישנן שלוש שפות תקשורת בעולם הזוגי. נתבונן בשלב הראשון בביטוי השלילי של שתים מהשפות ובהמשך נראה כיצד להשתמש בהן באופן החיובי שלהן.

השפה הראשונה והנפוצה נקראת שפת האתה. נפגוש אותה באמירות: "אתה לא מספיק עוזר!", "את אף פעם לא מרוצה!", "אתה חושב רק על עצמך!" , "את אף פעם לא שואלת אותי לפני שאת מחליטה!". שפה זו לרוב מאופיינת בהאשמות הדדיות והדברים לעיתים יראו כמי שמסתכל על שני ילדים רבים כשכל אחד אומר וצועק בלהט לאחר "אתה התחלת קודם!"

השפה השנייה נקראת שפת האני נמצא אותה בדוגמאות "אני עושה הכל בבית!", "אני תמיד מתחשב בך!", "אני צריכה כל הזמן לוותר לך!", "אני כל הזמן שומע את התלונות שלך!". באמירות אלו הדגש הוא על האדם האחר והמשפטים למעשה אומרים אתה לא בסדר. מנגד ניתן להבין שהצד המתלונן רואה את עצמו בסדר וכל האשמה מופנית לאחר.

סגנון שפה שכזה בדרך כלל יגרום לאדם שאליו מופנית התקשורת להרגיש מותקף וכתוצאה התגובה המיידית שלו תהייה התגוננות והתקפה. אדם ששומע משפט "אני עושה הכל בבית!" יגיב במגוון דרכים. באמצעות התעלמות המלווה בשתיקה תוך כדי שהוא יודע כי חוסר תגובה מצידו מוציא אותה משלוותה ואפילו מדעתה. או בתוקפנות משלו "אפשר לחשוב, מה את כבר עושה?".

שפות אלו בצורתן השלילית מלבות את המריבה בין בני הזוג. לעיתים המהדרים ישתמשו בשילוב של שתי השפות "אני תמיד מתחשב בך! ואת אף פעם לא שואלת אותי לפני שאת מחליטה!" שילוב מנצח שמצית מיד מריבה.

אם מישהו חושב שיש כאן כוונה במאמר ללמד את בני הזוג איך לריב זאת לא הכוונה. נראה שבני הזוג יכולים לעשות זאת טוב מאוד בעצמם. מעניין שאת אומנות המריבה רובינו ממהרים לרכוש ומצליחים בה לגמרי לא רע.

ביטוי חיובי

הביטוי החיובי של שפת האני ישמע באופן הבא "קשה לי ואני מבקשת עזרה", "חשוב לי לבקר את החברים ואשמח שתסכימי לבא", "אני צריך להתייעץ איתך, יש לך אפשרות לדבר?", "לא נעים לי שאתה מאחר, אני מבקשת שתודיע לי כשאתה לא מגיע בזמן". בדוגמאות אלו הדגש הוא על ביטוי של הצורך האישי. סגנון שכזה אינו תוקף ובעצם מזמין את האחר לפגוש את הצרכים שלי ולהתבונן בהם. לאנשים יש נטייה לעזור, או לפחות לרצות לעזור כאשר פונים אליהם בהבעת צורך ובבקשה לעזרה.

שפת האתה בסגנון החיובי שלה היא בהחלט משימה במדרגה גבוהה יותר. נראה אותה במשפטים כמו "אני מאוד מתרגשת לראות איך אתה לומד בסבלנות עם הילד", "את ממש יפה היום", "מאוד שמחתי כשהיית איתי בסידורים", "תודה שחשבת עלי". דוגמאות אלו מציגות את האדם אליו אנו פונים באור חיובי ומעצימות אותו. התגובה במקרים כאלה תהיה בדרך כלל הכרת תודה. משפט כמו "אני מאוד מתרגשת לראות איך אתה לומד בסבלנות עם הילד" יכול לגרום לאדם תחושה טובה ולרצות להמשיך ולעשות את הדברים. בניגוד למשפט "מדוע זה קורה פעם בשנה שאתה יושב עם הילד ללמוד".

שפת האנחנו היא שפה הבאה ואומרת הבעיה היא לא אצלי או אצלך אלה שלנו. ההצלחה היא לא שלי או שלך אלה שלנו. זוגיות מבקשת מאיתנו מיומנות חשובה של שותפות שהיא לא מספיק מפותחת אצל רבים מאיתנו. שפה זו בדרך כלל תיצור השפעה חיובית לדוגמה:

"יש לנו קושי כספי בואי ונראה מה אנחנו יכולים לעשות בזמן הקרוב"
"לילד שלנו יש פחות סבלנות לאחרונה רציתי שנחשוב ביחד מה לעשות"
"אני רואה שקשה לך, מה היית רוצה שנעשה כדי שתרגישי טוב"
"אני יודעת שאתה עייף ורציתי שנחשוב איך אנחנו יכולים לארגן את המטלות בערב"

המיוחד בשפת האנחנו שאין כאן אני ואתה. אנחנו צוות. הרעיון בשפה זו הוא בעצם לשים את הקושי או את הבעיה מול בני הזוג. באמצעות שילוב של כוחות משותפים לראות כיצד אפשר להתמודד עם הדברים.

משפט כמו " תחנך את הילד שלך" המבוסס על שפת האתה משליך את הבעיה על בן הזוג ומוביל למריבה. משפט כמו " יש לנו קושי עם הילד, נראה שהוא בלחץ ורציתי לחשוב איתך מה לעשות?" יכול להוביל לשיחה ולעשייה משותפת וחיובית מול הילד.

אז יש לנו שלוש שפות. ניתן להשתמש בהן בצורתן השלילית או החיובית. רגע לפני שנדבר נעצור ונחשוב כיצד כדאי להציג את הדברים. רגע לאחר שהתקבלה תגובה לא מוצלחת לתקשורת שלנו נברר עם עצמנו באיזו שפה השתמשנו. נתבונן בטעויות
ונקדם את השפות החיוביות.

קראו גם על: לימודי ייעוץ זוגי